Ahuva Yonit

For those of you interested in knowing a bit more about why we chose the names we did, here are the texts Adi and I prepared and read at her simchat bat ceremony last Friday.

We read them in Hebrew but I include our translations too.

אהובה מהלאל

אני מאד גאה לקרוא לבתי הבכורה על שם סבתי אהובה מהלאל זכרונה לברכה. אהובה עלתה לארץ בתור נערה מפולין כאשר בפיה כבר שגורה עברית מצוחצחת של הגימנסיה העברית שם. לימים היא גדלה להיות מורה ללשון עברית ומחנכת נערצת פה בחיפה. דמותה הייתה רבת השפעה עבור דורות של תלמידים, ולא בכדי הרופא שבדק את אהובה שלנו במכשיר האולטרהסאונד זכר שאהובה המורה אמרה לאימו שהוא יכול להיות תלמיד, אם רק ילמד. הערה אופיינית לסבתי שגם בי החדירה עמוק עמוק את האהבה ללמידה ,לקריאה לשפה העברית, ולרכישת ידע. גם לאחר שיצאה לגמלאות המשיכה אהובה יום-יום לפקוד את ספסל הלימודים באוניברסיטת חיפה ולהסעיר את שכלה החריף. תכונות שכולנו מאחלים לאהובה הקטנה שלנו.

בנוסף לכך, בשנותיה האחרונות לימדה אהובה את כולנו פרק בנאמנות, כאשר עמדה כל הדרך לצידו של בעלה, סבי המנוח שחר מהלאל, אשר הלך ודעך אט אט בשל מחלת אלצהיימר קשה. מותו היה קשה מנשוא עבורה והיא נפטרה כמה חודשים אחריו. אני מאחל ואני משוכנע שגם אהובה'לע הקטנה שלנו עוד תזכה לחוות רגשות עמוקים כל כך של אהבה בחייה. תודה לך אהובה-יונית שבבואך לעולם אפשרת לנו להיפרד פעם נוספת מסבתינו האהובה.

שבת שלום לכולם.

Ahuva Mahalel

I am very proud to name my first daughter after my beloved grandmother, Ahuva Mahalel, z"l. Ahuva made aliyah as a young girl from Poland. When she came she already had fluent Hebrew, which she had acquired at the Hebrew Gymnasium. She grew up to be a teacher of Hebrew grammar and was an admired educator here in Haifa. Her character had a great influence on generations of students. Even the doctor who checked our Ahuvale with ultrasound remembered that my grandmother had told his mother that he could be a student if only he would study….a typical remark by my grandmother who inspired me with a great love of learning, of books, of the Hebrew language, and of acquiring knowledge of all sorts. Even after she retired she kept attending Haifa University daily to stimulate her sharp mind. These are characteristics we all wish for our little Ahuva.

In addition, in her late years Ahuva taught us all a great lesson in loyalty when she stood by her husband, my late grandfather, Shahar Mahalel, who slowly faded away due to terrible Alzheimer's disease. His death was too much for her to bear and she passed away several months after he died.

I wish and am convinced that our little Ahuvale will experience such profound feelings of love in her life.

Thank you, Ahuva Yonit. By coming to the world you have allowed us to bid farewell once more to our beloved grandmother.

ג'ניס קולטר )יונית-רות(

המנהג לתת שם שני (middle name) מאפשר לנו לכבד את זכרה של נפש נוספת היקרה לליבנו. יונית הוא השם העברי שבחרה לעצמה חברתי הטובה ג'ניס קולטר. כשנרצחה ג'ניס בפיגוע בהר הצופים בחודש יולי 2002, תיארו אותה בעיתונות כדמות חשובה בקהילה היהודית. בשבילי, ג'ניס הייתה חברה יקרה ותומכת, אשת סודי.

הכרתי את ג'ניס כשהיא הייתה תלמידה באולפן בקיבוץ עין השופט, בקיץ 1996. אני הייתי מדריכה באולפן, ומכיוון שג'ניס הייתה מבוגרת ממני בכמה שנים וגם המבוגרת ביותר בין תלמידי האולפן, היינו צוחקות על כך שהיא החניכה המצטיינת שלי.

ג'ניס התגברה על אובדן ועל דיכאון, כשתמיד חיוך גדול על שפתיה המשוחות תמיד בשפתון מושלם.

"את הגיבורה שלי", נהגתי לומר לה, והיא הייתה עונה בצחוק מתגלגל.

יותר מכל אדם אחר שהכרתי, מימשה ג'ניס את מה שהגדיר הרב נחמן מברסלב כמצווה גדולה – להיות שמחה תמיד. היא גם תמיד ידעה כיצד לגרום לאנשים סביבה לחוש בנוח.

ג'ניס בחרה להיות יהודיה. אהובה-יונית שלנו נולדה כיהודיה, אבל לחיות את החיים כיהודי זה תמיד עניין של בחירה. אני מקווה שאהובה-יונית שלנו תבחר לעצמה חיים של אהבת תורה, עם ישראל ותרבותו. אני מקווה שהיא תאהב את אותם הדברים שאהבה ג'ניס-יונית-רות: משפחה, חברים, לימודים, ארץ ישראל ואת השבת.

אני מקווה שכמו ג'ניס, תתייחס אהובה-יונית לאנשים בסבלנות סובלנות ובכבוד, שתלמד להתגבר על אתגרים כשחיוך על שפתיה, ושהיא תזכיר לנו תמיד שזו מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.

Janis Ruth Coulter (Yonit Ruth)

The tradition of giving a middle name enables us to honor the memory of an additional soul who is dear to our hearts. Yonit is the Hebrew name that my dear friend, Janis Coulter, z"l, chose for herself. When Janis was murdered in a terror attack on Mount Scopus in July 2002 she was described in the newspapers as an important leader of the Jewish community. For me, Janis was a dear supportive friend and confidant.

I met Janis when she was a student in the Ulpan at Kibbutz Ein ha Shofet in the summer of 1996. I was a madricha and because Janis was a few years older than me and the oldest in the group, we used to joke that she was my "best camper".

Janis overcame loss and depression, always managing a big smile on her perfectly lipsticked lips. "You are my hero," I used to tell her and she would answer me with an infectious laugh. More than anyone else I ever knew, Janis exemplified what Rav Nachman of Breslav defined as "big mitzvah": to always be happy." She always knew how to make people feel at ease.

Janis chose to be a Jew. Our Ahuva Yonit was born Jewish, but to live your life as a Jew is always a matter of choice. I hope that our Ahuva Yonit will choose for herself a life filled with love of Torah, Israel, and Jewish culture. I hope that she will love the things that Janis loved: family, friends, studies, the land of Israel and Shabbat.

I hope that, like Janis, Ahuva Yonit will relate to people with respect and tolerance and that she will learn to face challenges with a smile on her lips and that she will always remind us that it is a great mitzvah to always be happy.